שחר (השם האמתי שמור במערכת איפשהו…) הוא בחור חסון. באמת. כבר 3 שנים מתאמן בקרוספיט, בצורה אחראית, מועדון טוב עם מדריכים שמקפידים שלא יעשה שטויות, משקלים גבוהים אבל בלי להשתולל. באמת אחלה. לפני 3 חודשים שחר חשב שכדאי לו להתחיל לרוץ. אחלה רעיון, לדעתי האישית השילוב של קרוספיט וריצה זה יופי של דבר.

אבל, רצה הגורל והשוקים שלו התחילו לכאוב. קורה גם לטובים ביותר. אז הוא נח קצת, הוריד עומסים וחזר בהדרגה לריצה, אבל הכאב הזה לא רוצה לשחרר. אז מה עושים? נבדקים!

האורתופד שלח אותו לבדיקת מיפוי עצמות אשר שללה שברי מאמץ, וזה מצוין. החשוד הבא בתור הוא באמת שין ספלינטס, או בשמה המקצועי MTSS. עכשיו נשאר רק לטפל בכאב. אז למי הולכים כשצריך לשפץ ברכיים, ובמיוחד לשין ספלינטס? לפיזיותרפיסט, ברור!

ככה זכיתי להכיר את שחר.

מקשקשים כמה דקות – מה נשמע? מה קורה? איפה כואב לך וזה וזה… בראיון לא עלה שום דבר חריג, ונשמע באמת כמו מקרה קלאסי של שין ספלינטס, מצוין! אפשר להיות רגועים. ואחרי שצחקנו נעבור לקטע האומנותי (הייתי חייב את הרפרנס לגבעת חלפון, בכל זאת יום העצמאות היה ממש עכשיו…) כלומר לבדיקה הפיזיקלית.

כואב ברגלים אז בודקים את הרגלים נכון? כוח – תקין לגמרי. טווחי תנועה – פיקס, אפילו קצת גמיש באופן כללי. סקווטים ושאר ירקות גם סבבה. הדבר היחיד שלא היה בסדר זה הרגישות הגבוהה למגע באזור בשוקיים שבו כואב לו בזמן שהוא רץ.

אוקיי, אז למה כל זה התחיל? נמשיך לבדוק – שרירי אגן – גלוטאלים חלשים באופן משמעותי. אלכסוני בטן – גם כן לא אי אי אי. בדיקות תפקודיות כמו – הרמת אגן, הרמת אגן על רגל אחת, ירידת מדרגה – בדיקות שבהן ניתן לראות (או לא לראות במקרה של שחר) אינטרגציה טובה בין חלקי הגוף השונים – אגן, מותן, ירך ושאר הגפה התחתונה, כולן היו לקויות במקרה שלו.

מה אנחנו למדים – מכל זה? שלא מספיק שהרגלים תהינה חזקות. צריך מרכז גוף (שרירי ליבה אם תרצו) שיתמכו ברגלים בזמן הריצה.

כפי שאנחנו יודעים, יש כמה גורמים שתורמים להיווצרות ה"שין ספלינטס", וביניהן גמישות גבוהה, וחוסר ניסיון בריצה. צ'ק וצ'ק.

מה שקרה כאן בעצם זה גוף גמיש יחסית, מה ששם את יכולת ההתמודדות שלו עם ייצוב דינאמי בנקודת פתיחה פחות טובה מלכתחילה, ושרירים שלא רק שהם לא מספיק חזקים כדי להחזיק את הגוף בריצה, גם לא מיומנים בלעשות את זה כמו שצריך.

ואז, נוצר מצב שבמהלך הריצה, היה חסר הייצוב מהשרירים המרכזים (אחיזת כל האלמנטים במקום בזמן התנועה) כך שהשוקיים נאלצו לעבוד חזק יותר כדי לייצב. במילים אחרות – חלוקה לא מאוזנת של העומס הנוצר על הגוף בריצה.

תבינו, כדי שהגוף יתמודד עם העומסים המופעלים עליו בזמן הריצה, לא צריך נעלים ש"בולמות" את הזעזועים (כנראה שאין כאן שום בלימה בכל מקרה אלא רק פיזור אחר של העומסים, ואפילו הגברת העומסים, אבל זה נושא ליום אחר). צריך שהגוף יצליח להתמודד עם העומס על ידי פיזור נכון שלו.

ומה עם שחר? הוא לא רץ כרגע, כדי שהשוקיים שלו יירגעו מעומס היתר שנפל עליהן. מה שהוא כן עושה זה לחזק את כל שרירי האגן ומותניים שלו, ולשפר את המכאניקה של השרירים שלו בזמן הריצה. בעבודה נכונה אין שום סיבה שלא יחזור לריצה תוך כמה שבועות.

אז זאת הייתה זוושית אחת על שין ספלינטס. נהניתם – שתפו את החברים. כואב לכם – שתפו אותנו ונשמח לעזור לכם לחזור לרוץ…

לעוד קריאה על 7 טיפים להפתר משין ספלינטס.

היה מעניין? יש עוד המון כתבות מעניינות בבלוג שלנו! אתם מוזמנים להציץ 😎