דלקת בגיד אכילס, אפשר למנוע אותן?

ובכן מסתבר ש…יש מצב שכן.

פציעות בגיד האכילס הן לא דבר נעים. מקרים כרוניים של פציעת גיד האכילס עשויים שלא לעזוב בקלות ואת הסימנים להם ניתן לראות גם שנים אחרי הפציעה. ובכן, מניעה תמיד עדיפה על ריפוי. אז איך אפשר להימנע מפציעה כזו?

מהי דלקת בגיד אכילס?

דלקת בגיד אכילס היא מצב שבו רקמת הגיד, הנראית בדרך כלל כחבילת ספגטי ישרה וצמודה, עוברת פציעה או ניוון ומתחילה להיראות כמו ספגטי מבושל – פחות קשיחה, מסולסלת ומבולגנת. מצב זה פוגע ביכולת הגיד לעמוד בעומסים וגורם לכאב. רקמת גיד בריאה יכולה לעמוד בעומסי מתיחה חזקים – עד פי 6-8 ממשקל גופכם, אך כאשר היא נפגעת כתוצאה מעומס יתר (כמו ריצה מרובה ללא הכנה מתאימה, נעליים לא מתאימות או חוסר חיזוק), היא מאבדת את יכולתה לתפקד כראוי ועלולה להכאיב בזמן דריכה וריצה.

איך נראית ומרגישה דלקת או פציעה בגיד אכילס?

בהרבה מקרים יהיה כאב בזמן דריכה או עליה על קצות אצבעות, יתכן שהמקום יהיה גם כאוב למגע, חם ונפוח, למרות שלא בהכרח. מה שמאוד מאפיין פציעות כאלו היא בליטה – מעין התרחבות של הגיד במקום הדלקת (איפה שהספגטי התבשל טוב טוב…).

ומה עושים עכשיו?

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

ממה נגרמת דלקת בגיד אכילס?

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

דלקת בגיד אכילס נגרמת בעיקר מחוסר התאמה בין העומס המופעל על הגיד לבין יכולתו לעמוד בו, לרוב כתוצאה משינויים ביומכניים וגורמי סיכון. מחקרים מצביעים על כך שקשת גבוהה בכף הרגל ועומס נחיתה אנכי גבוה דווקא מגנים מפני הפציעה, בעוד שגורמים כמו סגנון ריצה לא מתאים (למשל, נחיתה על העקב במקום על כל כף הרגל או קדמתה), נעליים לא מתאימות, וחולשה של שרירי השוק האחוריים (כוח דחיפה חלש) יכולים לתרום להתפתחותה. הגיד סופג עומסי מתיחה היטב, אך פחות עומסי גזירה, ולכן טכניקת ריצה הממקמת את מרכז הכובד מעל העקב (כמו בנחיתה על כל כף הרגל או קדמתה) עדיפה. חיזוק שרירי השוק האחוריים, למשל על ידי עליה על קצות האצבעות, גם הוא גורם מגן חשוב.

שגיד בריא הוא גיד חזק, ושניתן לצמצם את הסיכוי לפציעה על ידי נעלים מתאימות, טכניקה נכונה וביומכאניקה תקינה – כלומר רגלים חזקות שרצות כמו שצריך.

ריצה נעימה  😀 

היה מעניין? יש עוד המון כתבות מעניינות בבלוג שלנו! אתם מוזמנים להציץ 😎